(קבוצת Funke / R. Klar / צילום)
העיר עומדת מלכת. הגשם מצליף באספלט ובבטון, כאילו ביקש לרכך את שניהם. השמיים כבר ימים: לוח אפור כעופרת. ברלין, רגע לפני ההתפרקות האטמוספרית. אין שמש, אין צל, רק מזג האוויר הזה – גרמניה בסתיו.
מה עוזר עכשיו?
אח – ואם צריך, מדומיין.
ויין אדום אלגנטי. יינות לבנים נשתה בסתיו, כשיהיה חם.
הנה חמישה יינות גשם כבד של המערכת, שיכולים לעשות יותר מאשר רק לחמם. הם מתייצבים מול האפור-האפור הנורא, ומשאירים את הרטיבות בחוץ.
1. Castello di Brolio Chianti Classico Riserva – הנחמה הארכאית
האחוזה (העצומה) Castello di Brolio, הנמצאת בבעלות משפחת Ricasoli זה מאות שנים, אינה רק מוטיב טוסקני של גלויה (למשל עבור היטלר ומוסוליני ב-1938), אלא גם אחד מבתי-האב הרעיוניים של קיאנטי. הברון Bettino Ricasoli ניסח במאה ה-19 את מתכון הקיאנטי (Riserva ו-Gallo-Nero), וכיום Francesco Ricasoli מנהל את היקב עם תפיסה ברורה של מקור ואופייניות. וכל זאת בלי להניח לאופנות עולם היין לפגוע במסורת.
ה-Riserva אינו קיאנטי מודרני ומלטף, אלא סנג'ובזה זוויתי, מחובר לאדמה, בעל עומק, ליקריץ, טבק ודובדבן מיובש. יין שנשמע כמו מקהלת גברים גרגוריאנית. ובגשם כבד הוא מעורר את הרצון להתכנס פנימה – ולבשל סיר ספגטי.
2. Faiveley Ech 9Echezeaux Grand Cru – הבורגונדי הגדול לבריחות קטנות
בית Faiveley הוא אחד מבתי המסחר הגדולים האחרונים בבורגון, המנוהלים בידי בעליהם – ואולי הדינמי שבהם. מאז ש-Erwan Faiveley קיבל את המושכות בתחילת שנות ה-2000, הושקעו כספים, בוצעו מודרניזציה וברירה. כיום Faiveley נחשב להתגלמות ה"négoce de précision" – שם גדול עם אובססיה לפרטים כמעט כשל כורם.
פירות יער, תה שחור, קרקע יער לחה, אחר כך עץ אלגום, מעט גרפיט, שזיף חרש עדין.
יין אינטלקטואלי להפליא: תנועה פנימית גדולה מתחת לפני שטח רגועים.
מי שעדיין רוצה לצאת מכאן אל הגשם – אין לו תקנה.
3. Château Belgrave – המטרייה מבורדו
מסווג כחמישי ב-Crus Classés, אך מבחינה סגנונית קרוב לעיתים קרובות יותר לרביעיים, ולפעמים אפילו לשלישיים: Belgrave הוא כבר שנים סוד שמור בקרב שותי בורדו שאינם מחפשים מותגים, אלא חומר. השאטו שוכן ממש על הגבול עם Saint-Julien, והדבר ניכר גם בסגנון: יותר רעננות, יותר עדינות, יותר עור, פחות שובר קופות.
בציר 2020, למשל, הוא בציר מן האגדות לימים כאלה: אוכמניות שחורות, עץ ארז, נגיעה של אספרסו, שפע מתח בטאנין. ובדיוק את סוג החום שאנחנו צריכים עכשיו. שום דבר גדול, אבל משהו מנחם.
4. Merlot Grande Reserve – Phillip Kuhn ואמנות הצפיפות
Phillip Kuhn מלאומרסהיים היה פעם אחד מיצרני היין האדום הגרמנים הראשונים, שלפני כמעט 30 שנה עוררו את העניין שלי ביין אדום גרמני. גם, ובמיוחד, בזכות הזנים הבינלאומיים הרבים ש-Kuhn מגדל ומעבד – זנים שכיום יצאו מהאופנה, וכנראה יתרמו רבות לאיכות היין האדום הגרמני עכשיו ובעוד עשר שנים. היינות של Kuhn ניצבים איתן בכוס, לעיתים קרובות בעוצמה כמעט דרום-אירופית – אך לעולם לא בלי מבנה. ה-Merlot Grande Reserve הוא דוגמה לאופן שבו ריינלנד-פפאלץ יכולה להתייחס ברצינות לזן הענבים הזה.
כאן פרי יער כהה פוגש תיבול עוצמתי כמעט פטישי, שוקולד מריר עדין, ונימה בורדלזית אדירה שמעלה באמת זיכרונות של פומרול. לא מרלו מתבכיין, אלא כזה שנשען נגד מזג האוויר. ומנצח.
5. Pinot Noir – Paul Achs והמשיכה הבורגנלנדית
Paul Achs הוא אחד מאותם כורמים שקטים ומופלאים. הפינו נוארים שלו מגולס, המיוצרים בשיטה ביו-דינמית, אינם מגפון של פרי דובדבן, אלא יותר שדה מגנטי של המיטב שבמיטב. הם מושכים אותך פנימה. אל תוך היין. אל תוך הרגע. אל תוך מה שחשוב.
הפינו של Achs מציג ורד בר, עשבי תיבול ונימה מעט מלוחה. הרבה מבנה, מעט שומן, אך עומק עצום. יין אח לאנשים שאינם מגנים את הגשם, אלא מקבלים אותו – כחלק מאווירה שבה היין אינו מלווה, אלא נושא.
הלוואי שהשמש תשוב להאיר בקרוב על ברלין ועל כולנו!