(גרהרד רטר / המערכת / צילום: מנפרד קלימק)
דרום טירול קטנה. לפחות על המפה. מעט פחות מ־5,800 הקטרים של שטחי כרמים בין האלפים, הדולומיטים, מטעי התפוחים, המדרונות התלולים והטרסות. ארץ יין שאפשר לתאר בכמה מספרים בלבד – ובכל זאת היא חומקת מכל תיאור פשוט. משום שדרום טירול אינה אזור יין שאפשר להבין דרך הקטרים, ליטרים או זני ענבים. דרום טירול חיה מניגודים. אלפינית וים־תיכונית. דוברת גרמנית ואיטלקית. ארץ חקלאית ואזור של עיצוב. ארץ של קואופרטיבים ומעבדת כורמים זעירים. מודעת למסורת ובה בעת גמישה להפליא. דרום טירול היא כל כך “much much”.
היהלומיות האמיתית של דרום טירול קשורה מעט מאוד לגילם של הכורמים שלה, שלעיתים קרובות הם צעירים מאוד. היא ניכרת בצורת החשיבה. ביחס למקור. ביחס למסורת. ביחס לשינוי. כך נוצרים כאן יינות בעלי רעננות, דיוק ומקור. יינות שלעיתים רחוקות מנסים למצוא חן, ובכל זאת מציעים זרימה נהדרת בשתייה. יינות המשקפים את סביבתם: קרירים ובהירים במבנה, ובה בעת נושאים את החמימות המאפיינת את החיים מדרום למעבר ברנר.
דרום טירול אינה מתקיימת כלל רק בזכות אחוזות קטנות ורומנטיות. הקואופרטיבים של אלטו אדיג'ה נמנים עם היעילים והממוקדים ביותר באיכות באירופה. הם תרמו תרומה משמעותית לכך שכיום דרום טירול נתפסת בזירה הבינלאומית לא רק כנוף יפה, אלא כמקור יין אמין. דווקא בכך טמון ייחודה של האזור. יקבים גדולים ומקצועיים ביותר מתקיימים לצד אחוזות משפחתיות זעירות. יקבים היסטוריים של מנזרים לצד פרויקטים צעירים של התערבות מינימלית. היגיון קואופרטיבי לצד עבודה רדיקלית בחלקות. הגפנים גדלות בגבהים שבין 200 ל־1,000 מטר מעל פני הים, על גיר, פורפיר, מורנות, דולומיט, חצץ, חרסית, קוורץ וסלע געשי. בין היום ללילה נרשמים לעיתים קרובות פערי טמפרטורה שבמקומות אחרים מפרידים בין עונות שלמות.
התוצאה היא יינות בעלי מתח. פינו ביאנקו בעל ארכיטקטורה יוצאת דופן. סוביניון בלאן עם רעננות אלפינית במקום הגזמה אקזוטית. שרדונה שאינו צריך לחקות את בורגונדי. קרנר שמאפשר לטעום את גובה הכרמים. פינו נואר עם יותר עצבנות מאשר משחק שרירים. לגראין שהולך ונעשה מדויק יותר. וורנאץ', זן הענבים החשוב אולי ביותר מבחינה תרבותית בדרום טירול, שסוף־סוף מובן שוב כפי שהוא יכול להיות: זהות בכוס.
גם דרום טירול נאבקת בשינויי האקלים, בברד, בכפור מאוחר, בעלויות העולות ובהרגלי צריכה משתנים. עם זאת, האזור יוצא לדרך מעמדה חזקה במיוחד. מקור, מלאכת יד ומיצוב פרימיום אינם רעיונות שיווקיים מאוחרים, אלא חלק מהמציאות כבר עשרות שנים. כרמים בגובה רב אינם תפאורה רומנטית, אלא יתרון אסטרטגי. במקביל צומח כאן דור של כורמות וכורמים שכבר אינו צריך להוכיח שדרום טירול מסוגלת לייצר יינות גדולים. הם מתעניינים יותר בדיוק מאשר באפקטים. במקור במקום בסגנון. בעצמאות במקום בזיהוי עם מודלים בינלאומיים. הנה שני יקבים ושני יינות שאני רוצה להציג
האדרבורג – מסורת היינות המבעבעים הגדולה של דרום טירול
נתחיל בהאדרבורג בסלורן: משפחת אוכסנרייטר עובדת בהאוסמניהוף בבוכהולץ, מעל סלורן, בגבהים שבין 350 ל־550 מטר. האדרבורג נמנית עם אותם יקבים שראוי היה להזכירם בתדירות גבוהה בהרבה בשיח הבינלאומי על יינות מבעבעים. התנאים אידיאליים: לילות קרירים, קרקעות בליה גיריות וחוליות, תסיסה מסורתית בבקבוק והתיישנות ממושכת על השמרים. ובעיקר – סבלנות. האדרבורג אינה מייצרת יינות מבעבעים למען אפקטים מהירים, אלא למען התפתחות ועומק.
הפס דוֹזֶה 2019 מייצג את הסגנון הזה באופן מובהק. שרדונה ופינו נואר נפגשים עם דיוק, רעננות ומבנה. היעדר הדוזאז' אינו נתפס כאן כסגפנות, אלא כדבר מובן מאליו. דבר אינו מוסווה. ושום דבר אינו צריך להישאר חבוי. התוצאה אינה יין מבעבע לקבלת פנים לפני הארוחה. זהו יין שיכול ללוות ארוחה. צדפות, קרודו, פירות ים, עוף, פטריות או כמהין ימצאו כאן סקט (שיוצר בשיטת השמפניה) בגובה העיניים.
מנזר נוישטיפט / אבאציה די נובצ'לה – היסטוריה כיתרון של ממש
עתיק, אך צעיר בחשיבה: מנזר הקנוניקים האוגוסטינים נוסד כבר בשנת 1142. יקב המנזר נוישטיפט נמנה עם אחוזות היין הפעילות העתיקות בעולם. ההיסטוריה אינה נשמרת כאן באופן מוזיאלי, אלא מנוצלת באופן פרודוקטיבי. היא מספקת ניסיון, ידע ורציפות. וגם ספרי מרתף ישנים רבים, המספרים סיפורים רבים על עשיית יין. לעמק אייזאק יש שפה משלו בתוך דרום טירול. הגבהים אחראים לרעננות ולמתח חומצי, והיינות מפגינים דיוק, קו ישיר ובהירות ארומטית. כמעט שום זן ענבים אינו מפיק מכך תועלת רבה יותר מקרנר.
קרנר פראפוזיטוס 2024 מראה מדוע הזן הזה מצא בעמק אייזאק את ביתו המשכנע ביותר, אולי. קרנר עלול להפוך במהירות ליותר מדי: ארומטי מדי, אקזוטי מדי, נעים מדי. כאן קורה ההפך. הפרי נותר נוכח, אך נישא על ידי מינרליות, יובש ומבנה. הכרמים שוכנים בגבהים שבין 650 ל־750 מטר מעל פני הים. קרקעות מורנה, שיסט מבריק, פרה־גנייס וקוורציט מעצבות את אופיו. הלילות הקרירים משמרים את הרעננות והמתח.
לכן הפראפוזיטוס אינו אופנתי, אלא על־זמני. הוא מתאים לטרינים, למנות בעלות אופי אסייתי, לעוף, למטבח ירקות מתובל או לגבינת הרים מיושנת. ביינות כאלה מתברר שהארומטיות לעולם אינה הבעיה. הבעיה מתחילה במקום שבו כבר אין לה מבנה.