מותו הגיע במפתיע והיה גם סטירת לחי לסצנת היין של קרמסטל – אז, ב-2018, כשוולטר בוכהגר מת. בגיל חמישים. אחרי ארוחת הבוקר. בעיצומה של העבודה. הוא, הסוער, הממשיך להתקדם, שהסיק מתוך הקיפאון של האזור בשלהי שנות ה-90 את המסקנה לייצר יינות מודרניים, ובכך גם להפתיע לרעה לקוחות ותיקים ולקשור אליו שותי יין חדשים, צעירים יותר, באמצעות מבחר מחודש מן היסוד – בעיקר בתחום הגסטרונומיה העכשווית, שצמח אז במהירות.
לאחר מותו של וולטר בוכהגר נותרה בת זוגו, זילקה מאייר, לבדה – ייננית, אם לילדיהם המשותפים, וכעת גם אחראית על שני יקבים. על היקב שלה Vorspannhof Mayr ועל Weingut Buchegger, שוולטר הקים. זה יכול היה להיות הסוף – עבור אחד היקבים, ואולי עבור שניהם. אך עבור מאייר, אישה אינטלקטואלית וחזקה, חשיבה תבוסתנית לא הייתה אפשרות. היא לא רק עמדה איתן. היא התרוממה. כיום השמות מאייר ובוכהגר מייצגים המשכיות ומודרניות מתוחכמת, המורגשת לכל – יינות שטוענים לעתיד.
מי שפותח כיום את הבקבוקים שלה משני היקבים חש רצינות ודיוק, בהירות וכן, גם עמדה. לא משהו מתחנף, המוכן לעשות הכול כדי למצוא חן, ולא משהו מקרי, כפי שגידול יין אידיאולוגי הכתיב במשך זמן רב. אלא יינות המשקפים באופן מיטבי את הטרואר המקומי, המבדיל במעט, אך בכל זאת, את אזור היין הקטן משכניו הגדולים, חבלי ווכאו וקמפטל. אחד ההבדלים הוא חלקות הכרמים בשולי האזור, שם מתחילים יערות הוולדפירטל הקריר – אותו חבל שבו מתחיל מה שמכונה הרמה הבוהמית, הרמה הצ'כית.
ה- Grüner Veltliner Ried Wolfsgraben (Vorspannhof Mayr) 2024 (9.50 אירו) מראה כמה מקור יכול להיות טמון ביין בסיסי: קרקעות חרסית-לס, כפי שנפוץ כאן, גפנים בנות 40–50 שנה, מכלי נירוסטה, כמעט ללא השריה על הקליפות – ובכל זאת גוף, מליחות ומתח עדין. לא ולטלינר כפרי ופשוט, אלא יין הממחיש במדויק את העדינות האוטוכתונית, המהוללת כל כך, של הזן – אותה נקודה שאפשר לתאר בפשטות כהנאת שתייה.
ה- Riesling Gedersdorf Ortswein (Weingut Buchegger, 9.90 אירו) מגיע מיד אחריו: לא חיקוי של ריזלינגים גרמניים, שגם לא היו אפשריים כאן, ולא הד מתוק של רעיון יין קבינט, אלא יין מהודק, אבני ועצמאי. יין המראה כיצד הטרנד שהתעורר מחדש של יינות מהנים מתורגם מן החווה אל המסחר, טרנד שבשני היקבים, ובעיקר ב-Vorspannhof, עדיין מושפע מאוד מהמכירה הישירה מהיקב – אותו שוק איכרים ותיק ומנוהל אישית של הייננים, שהוא זהב בזמנים אלה.
אחריו מגיע Riesling Kremsleiten 2024 (Vorspannhof Mayr, 15.50 אירו): טרסות, דלות, הגפנים הישנות שהתקבלו בירושה מן הסב. פרי גלעיני, אפרסק, ניחוחות יערה. מסיבי במבנה, רענן ברושם הראשוני. יין בעל משקל, מבלי להרגיש אי-פעם כבד.
באמצע מגיע ה- Rote Veltliner Ried Tiefenthal 2023 (Weingut Buchegger, 16.50 אירו): עשן, אגוז מלך, אגוז לוז, דומדמנית ירוקה, פטל. בשל, אך לעולם לא כפרי. חימר רטוב, כהה, חושני. בוכהגר מתחילתו ועד סופו – לכוס גדולה, לא לקטנה. אגב, ל-Roter Veltliner יש מעט מאוד, אם בכלל, קשר ל-Grüner Veltliner, והוא כבר גודל כאן בתקופה שבה אבירי שוד עדיין שלטו במרחב הדנובה של האזור.
עם ה Riesling Erste Lage Ried Marthal 2024 (22 אירו) מציב זילקה מאייר ניגוד: אגוז, משמש, אפרסק, ולצדם גוון טאני המעניק עוצמה וטעם, כתוצאה משבע שעות השריה על הקליפות. מכל נירוסטה, בהירות, צפיפות. ומתח מרתק.
ה- Grüner Veltliner Ried Vordernberg 2023 (Weingut Buchegger, 26.50 אירו): עשן, מעט כפריות, ללא איכרות, גפנים משנות ה-60 – גם מתת-חלקה בעלת השם המבאס „Ungut“. מה שמכריע כאן: האלגנטיות שהוולטלינר הזה מפגין במלוא עוצמתה, בעיקר בכוס בורגונדית רחבת גוף.
וכעטרה: ה- Grüner Veltliner 3 Rosen (Vorspannhof Mayr, 37 אירו). הכרמים העתיקים ביותר, בקבוק בורגונדי – וגם עומק בורגונדי. מסיבי, רציני, גדול. יין שמעולם אינו רוצה להיות קישוט, אלא תמיד הצהרה.
בוכהגר היה פרוגרסיבי. הוא פתח את החלונות לרווחה והכניס רוח רעננה לקרמסטל. מותו היה שבר. אך זילקה מאייר הפיקה מן השבר הזה קו המדגיש שוב, יותר מבעבר, את ההבדלים בין שני היקבים: שני סיפורים, שתי טביעות יד. תוך כדי כך היא יוצרת יינות שאינם מספרים דבר על אובדן, אלא על ההווה ועל העתיד.
זו אולי ההישג הגדול ביותר: לא להפוך את האסון לאנדרטה, אלא למבחר שחי ונושם.