(מערכת)
זהו רגע שכמעט לא חווים בעיתונות היין, ובעיתונות בכלל. רגע שבו כלי תקשורת העוסק ביין אינו טועם, אינו ממליץ, אינו מתלהב – אלא תוקף. ובחזית. מגזין Cicero עשה בדיוק זאת ב־14 באפריל. במאמר על האסטרטגיה של ארגון הבריאות העולמי נגד אלכוהול מופיעה מילה שעד כה כמעט שלא הופיעה, אם בכלל, בעיתונות היין: "שקר".
צריך להבין את משמעות הדבר. לאורך שלוש השנים האחרונות, הטון בעימות בין עולם היין לבין ארגון הבריאות העולמי היה בלתי־מאוזן. מצד אחד ארגון הבריאות העולמי, על מסמכיו (שמעולם לא היו מחקרים), על מסעות הפרסום הגלובליים שלו ועל סמכותו המוסרית. מצד שני תעשייה שבמקרה הטוב התנגדה בשקט, ולעיתים קרובות כלל לא הגיבה. וכעת כותב מחבר בכלי תקשורת רציני, המזוהה עם המרכז האזרחי, שארגון הבריאות העולמי "התעלם באופן שיטתי מממצאים מדעיים חשובים".
הטקסט עצמו אינו מאמר מדעי. זהו מאמר אורח מאת סוחר היין פיליפ שוונדנר – ולכן הוא מלכתחילה מבטא עמדה וכמובן חשוף מיד לערעור. אבל הוא מדויק דיו מכדי להיחשב לפולמוס גרידא. המחבר מפנה – כפי ש־Wineparty עושה מאז ינואר 2025 – למחקרים חדשים יותר, שמסייגים לפחות, אם אינם משליכים לפח, את הנרטיב ששלט זמן רב – שכל טיפה של אלכוהול מזיקה. הוא מזכיר את מה שמכונה עקומת J, אותה תצפית סטטיסטית שלפיה צריכה מתונה בקבוצות גיל מסוימות עשויה להיות קשורה לסיכונים נמוכים יותר מאשר הימנעות מוחלטת. והוא שואל מדוע בדיוק ההבחנות הללו כמעט שאינן מופיעות עוד בתקשורת הציבורית. שאלה שגם אנחנו שואלים ללא הרף – ומקבלים עליה רק תשובות מוזרות, מתחמקות, מטופשות ולא־עיתונאיות.
הוא מכנה את האסטרטגיה של ארגון הבריאות העולמי "חזון אפס". זהו מושג שמקורו במדיניות התחבורה, ושם הוא מציין ביטול מוחלט של מקרי מוות. בהקשר של אלכוהול המשמעות היא: אין צריכה בטוחה, אין תחומי ביניים, אין הקשר תרבותי – רק סיכון. אין זה מפתיע שמודל כזה נתקל בהתנגדות. אך העובדה שהתנגדות זו מנוסחת סוף סוף בחריפות כזו – דווקא כן.
המעניין כאן פחות הוא השאלה אם המחבר צודק. המדע – אם בכלל – יוכל להשיב עליה רק באיטיות ובאופן סותר. המעניין הוא שהטון משתנה. שכלי תקשורת כמו Cicero מוכן להטיל ספק בפומבי בזכות לפרשנות בלעדית של מוסד גלובלי. ולא בזהירות העיתונאית הרגילה, אלא באמצעות המילה "שקר", שנועדה במכוון להתגרות. העובדה שהטקסט הזה אושר על ידי המערכת הראשית משמעותה גם שהיא תעמוד מאחורי מחברה במקרה של תביעה.
כמובן שעלינו לקרוא את הטקסט גם בביקורתיות. הוא סלקטיבי, כפי שמאמרים רבים בדיון הזה הם סלקטיביים. הוא מציב מחקרים זה לצד זה, מבלי להאיר במלואם את ההבדלים המתודולוגיים ביניהם – דבר שגם העיתונות המכונה רצינית עושה בעניין הזה מאז 2023. הוא טוען מנקודת מבט שבאופן בסיסי אוהדת צריכת יין מתונה. אבל דווקא בכך טמונה גם חשיבותו: הוא הופך לנראית את העובדה שנקודת מבט כזו קיימת – ושעד כה כמעט שלא היה לה מקום.
שהרי הדבר המדהים באמת אינו הביקורת על ארגון הבריאות העולמי. אלא העובדה שביקורת קשה כל כך מתפרסמת בכלל. שכלי תקשורת מבוסס מוכן להטיל ספק בנרטיב דומיננטי, שבשנים האחרונות זכה לתמיכה כמעט נטולת התנגדות מצד הפוליטיקה, התקשורת והציבור. ושהוא מסתכן בכך – מסתכן בכך שלא יובן כהלכה, שיותקף, ושיימעך ברשתות החברתיות.
ייתכן שזהו מפנה מכריע במאבק נגד יין/בעד יין. לא מחקר אחד נגד האחר. לא השאלה אם כוס יין מזיקה או לא. אלא חזרה לדיון פתוח, שבו שוב אפשר לחלוק. שבו לא כל הבחנה נחשבת מיד להקלה ראש בסכנה – כהתרסה נגד תרבות ישנה שלדעתן של עורכות צעירות רבות (הגברים כלולים) צריכה להיעלם מחיי היומיום מהר ככל האפשר.
הנזק של השנים האחרונות נותר. הקיצורים, ההפרזות, המטען המוסרי שהוטען על נושא מורכב – כל אלה לא ייעלמו סתם כך. אבל עם טקסטים כאלה מתחיל משהו אחר: תיקון חריף. לא נרטיב נגדי, לא ודאות חדשה. אלא ספק. וספק הוא, במובן הטוב ביותר, תחילתה של ההכרה.