(מנפרד קלימק)
עם מישל רולאן לא מת אדם שרצה פשוט להפוך את היין לטוב יותר. עם רולאן הלך לעולמו אדם שרצה לשנות אותו. ושאכן שינה אותו.
היינן מבורדו, שנפטר בלילה שבין 19 ל-20 במרץ בבורדו, בגיל 78, היה אחת מאותן דמויות שהתעשייה כולה התמודדה איתן. נערץ, מבוקר, מועתק – ולעיתים רחוקות זוכה להתעלמות. רולאן לא היה רק חלק מההיסטוריה המודרנית של היין. הוא היה אחד ממנועיה.
הכול התחיל באופן לא מרשים במיוחד: הוא נולד ב-1947 בליבורן, למשפחת כורמים, והקים יחד עם אשתו דני מעבדת אנליזה. אך מתוך הדיוק האנליטי הזה התפתח משהו שחצה בהרבה את גבולות הבורדלה. רולאן הבין בשלב מוקדם שהיין אינו עוד רק עניין של מקור, אלא בחירה בעד או נגד. ושאפשר לכוון את הבחירה הזאת.
בשנות ה-80 הפך רולאן מיינן לשחקן בזירה העולמית. רולאן נסע – ורעיון על יין נסע איתו. קליפורניה, ארגנטינה, צ'ילה: הוא היה בכל מקום שבו לא רק גידלו יין, אלא ביקשו לייצר אותו. כמעט בלתי אפשרי לדמיין את המונח "flying winemaker" בלעדיו.
סגנונו היה ברור. פרי בשל, טאנינים רכים, עוצמה, שפע. יינות שהיו נגישים בשלב מוקדם, שהסבירו את עצמם בלי לבנות התנגדות ממושכת. עבור רבים זו הייתה ברכה. עבור אחרים זו הייתה תחילתה של בעיה, משום שרולאן לא רק קלע לטעם של תקופתו – הוא עיצב אותו.
וזה לא התרחש בחלל ריק.
עם גברה חשיבותו של רוברט פארקר, נוצרה נקודת ייחוס עולמית לאיכות, שהתאימה באופן מדויק להפליא לסגנונו של רולאן. זו הייתה ברית ללא חוזה, אך בעלת השפעה: יינות כבר לא יוצרו רק עבור אזורים, אלא עבור שווקים. ושווקים דורשים בהירות. מה שקרה לאחר מכן ידוע – ועד היום שנוי במחלוקת.
רולאן הפך לדמות סמלית של התפתחות שלימים כונתה "פארקריזציה". ההאשמה: יותר מדי בשלות, יותר מדי מיצוי, יותר מדי עץ. ובעיקר: פחות מדי מקוריות אזורית. יינות שמתפקדים בכל מקום – ולכן בשלב מסוים גם טועמים דומה בכל מקום. זו הקריאה הפשוטה. והיא מחמיצה את העיקר.
שכן רולאן לא הרס דבר שלא היה כבר בתהליך של שינוי. הוא הפך לגלויה תנועה שהחלה זמן רב קודם לכן: ההתמקצעות, הבינאום, והבחירה המודעת בסגנון בגידול הענבים ובייצור היין. העובדה שנוצרו מכך גם הגזמות לא נבעה ממנו בלבד – אלא גם ממי שאימצו את שיטותיו בלי המידה והאיפוק שלו.
רולאן עצמו נותר בעמדתו צלול להפליא. יין צריך למצוא חן, אמר ברוח הדברים. והוא לא התכוון בכך לחוסר ייחוד, אלא לדיוק: ליכולת לנסח איכות כך שתהיה מובנת. זה מה שהפך אותו למצליח. אך גם לפגיע לביקורת.
שכן בעוד כורמים רבים חיפשו את זהותם באמצעות בידול, רולאן עבד על יכולת ההתחברות. הוא חשב על היין מנקודת מבטו של השוק – בלי לצמצם אותו לשוק בלבד. זה היה מעשה איזון שהצליח לו – אך לא לכל מי שהלך בעקבותיו.
ובתוך כל זה הוא נותר, דבר שקל לשכוח: איש מןבורדלה. נטוע באזור ההוא, שתמיד נע בעצמו בין מסורת להתאמה. הקריירה העולמית שלו החלה שם – ושם גם מצאה את נקודת הייחוס שלה. עם מותו מאבד עולם היין דמות שהציתה מחלוקת.