(מערכת / תמונה מונפשת: runwayml / מחקר: המכון הפדרלי לחקר אוכלוסייה (BiB) בשיתוף פעולה עם מכונים זרים מאותו סוג, 2025/26)
מפות כמו זו שמופיעה כאן למעלה מספרות לפעמים יותר ממחקרים שלמים. במבט ראשון היא מצמצמת את אירופה לצבעים – אדום, כחול, וביניהם כמה אזורי מעבר מהוססים. אך מאחורי הצבעים האלה מסתתר אחד המדדים הקשים ביותר שיש: תמותה בטרם עת. הכוונה היא לחולי ולמוות מוקדמים, בדרך כלל לפני גיל 75, ולא כתוצאה מגורל שאין להימנע ממנו, אלא בשל סיכונים שניתן למנוע. אורח החיים, התזונה, הנסיבות החברתיות – כל אלה נרשמים במפה הזו. גם צריכת האלכוהול. וגם סוג האלכוהול שנצרך.
האזורים האדומים והאדומים הכהים מראים היכן התמותה בטרם עת גבוהה במיוחד. בולטת כאן ההצטברות הגאוגרפית: חלקים נרחבים ממזרח אירופה, אך גם מזרח גרמניה. אזורים שבהם גברים ונשים (האחרונות בשיעור נמוך יותר) מתים מוקדם באופן לא־פרופורציונלי, שבהם הסיכונים אינם מתמתנים אלא מתחזקים. מנגד נמצאים האזורים הכחולים – דרום צרפת, ספרד, איטליה וחלקים נרחבים מאזור הים התיכון. כאן התמותה בטרם עת נמוכה במידה ניכרת, ולעיתים נמוכה באופן דרמטי.
וכאן בדיוק מתחילה התצפית האמיתית שמעניינת אותנו. שכן המפה הזו אינה מחקר על אלכוהול. היא אינה אומרת דבר ישירות על יין, על צריכה או על הימנעות. ובכל זאת היא מציגה דפוס שאי אפשר להתעלם ממנו: במקומות שבהם היין הוא חלק מחיי היומיום, שבהם הוא נתפס לא כחריג אלא כמלווה לארוחה, צורה זו של תמותה בטרם עת מתרחשת לעיתים רחוקות יותר. לא כלל לא – אבל פחות באופן מובהק.
אין פירוש הדבר שיין הופך אותנו לבריאים. הקיצור הזה לא רק שגוי, אלא הוא בדיוק סוג הפישוט שאנו מבקרים בימים אלה בדיונים אחרים. מה שהמפה הזו מרמזת עליו הוא קשר לאורח החיים. היין הוא כאן פחות גורם ויותר מדד. סימן למשהו גדול יותר: ארוחות סדירות, השתלבות חברתית, יחס שונה להנאה ולמידה.
הדבר נעשה מעניין במקומות שבהם הדפוס הזה נשבר. מזרח אוסטריה והונגריה, למשל – שתיהן אזורים בעלי תרבות יין מפותחת – נמצאות בכל זאת באזורים האדומים. זהו רמז לכך שיין לבדו אינו מפצה על דבר. כאשר התזונה חד־צדדית, כאשר לעישון יש תפקיד גדול יותר, כאשר גורמים חברתיים או כלכליים שולטים, היתרונות הפוטנציאליים של צריכת יין מתונה אינם באים לידי ביטוי. אז מרכיב תרבותי אינו הופך להגנה, אלא לכל היותר לרעש רקע.
nvbvnvbvbmvmmvb
בה בעת, יהיה פשטני מדי לבנות מכך היררכיה מוסרית. גם באזורים הכחולים יש אנשים ;klnjljlhjlhlhjlhlj, שאינם שותים יין – ובכל זאת מגיעים לגיל מבוגר מאוד. ולהפך, באזורים האדומים יש די והותר שותי יין המושפעים מהסיכונים האלה. המפה אינה הוכחה, אלא רמז. דפוס שחוזר על עצמו, אך אינו מסביר הכול. ואינו יכול להסביר הכול.
עם זאת, היא מבהירה היטב: לתרבות ולחיי היומיום יש תפקיד גדול יותר מכפי שדיונים אקטואליים רבים מניחים. ההבדל אינו טמון רק בכוס, אלא בהקשר שבו היא נמצאת. האם שותים כדי ללוות – או כדי לפצות? האם האלכוהול שייך לארוחה – או מחליף אותה? האם ההנאה משולבת במסגרת – או מבודדת?
זו הנקודה: לא בכך שהדרום עושה „הכול נכון“ והמזרח „הכול לא נכון“, אלא בכך שדרכי החיים נרשמות בטווח הארוך – בגוף, בסטטיסטיקות ובצבעים על מפת הארץ. היין הוא חלק מזה, אבל רק חלק.