(קלוד אוגוסט / צילום: Sansibar Sylt)
קלאוס פטר קלר הוא אחד מהפלאים הגדולים של גידול הגפנים הגרמני. לא רק משום שהוא מייצר ריזלינגים נהדרים — גם אחרים עושים זאת — אלא משום שדווקא בריינהסן הוא הצליח לקבע מחירי בקבוקים שבעבר היו מתקבלים על הדעת רק בבורגון. ריינהסן, שבמשך זמן רב הייתה שם נרדף לכמות, ללבפרומילך וליינות יומיומיים נעימים אך חסרי ייחוד, הפכה בזכות קלר לאזור שבו ריזלינגים גרמניים נסחרו לפתע כחפצי פולחן. G-Max, Abtserde, Hubacker, Kirchspiel: שמות שמופיעים כיום במכירות פומביות, כאילו היו גם בשנים הקשות האלה להיטי-על. היינות גדולים. אין בכך ספק. ובכל זאת, הפער המחירי המגוחך ביחס ליין שמציג אולי באופן הישיר ביותר את כתב ידו של קלר נותר בעינו: הריזלינג Von der Fels.
Von der Fels הוא על הנייר ריזלינג כניסה. למעשה, זהו אחד היינות החכמים ביותר בגרמניה. הוא מגיע מגפנים צעירות של חלקות גיר גדולות, כלומר מחומר גלם שאחוזות רבות אחרות כבר מזמן היו מוכרות כיין יוקרה. אצל קלר מתקבל ממנו יין שמספר את סגנון הבית הנוקשה, הגירי והצלול כזכוכית, בלי תג מחיר גדול. בדיוק זה הופך אותו למעניין כל כך. הריזלינגים היקרים ביותר של קלר יכולים להדהים — אבל לא כולם עושים זאת. Von der Fels, לעומת זאת, משכנע. הוא נושא את אותו מבנה פנימי, אותה מערכת עצבים, אותה דיוק יבש. רק בלי שיגעון הגדלות הכלכלי של השוק המשני.
ההשוואה לווייטמן מתבקשת ממילא בריינהסן. גם שם נוצרים ריזלינגים יבשים גדולים מגיר, לעיתים ברצינות דומה, בנויים אחרת, ביו-דינמיים, ולא פחות נגישים. חלקות העלית של וייטמן זולות יותר יחסית, מה שהופך את פולחן קלר לבולט עוד יותר. השוק כבר מזמן אינו משלם אצל קלר רק על יין, אלא גם על נדירות, מיתוס ותשוקת בעלות. אי אפשר לבוא בטענות ליקב על כך. זה רק מראה עד כמה היין נעשה מוזר, ברגע שכבר לא שותים אותו אלא מקצים אותו.
ובכל זאת, קלר נמצא בשיאו דווקא במקומות שבהם הפולחן עדיין לא מכסה הכול. לקובז'ה של שרדונה וייסבורגונדר יש כבר שנים מובנות מאליה כמעט חצופה. Scheurebe (יבש) של הבית נמנה עם הטובים בגרמניה, משום שהוא אינו מניח לזן להידרדר לבשמים אקזוטיים, אלא מעניק לו מבנה. ו-Von der Fels נותר אותו ריזלינג שבו כל אסכולת קלר נעשית נגישה: גיר, מתח, פרי צהוב, עשבי תיבול, מלח, בלי קישוט.
2025 נראה באופן טבעי כבציר החזק ביותר בוורטיקל הקטן הזה. היין מריח ממשמש, קומקוואט, מעט מנדרינה, קליפת הדרים ונגיעה של גיר. בחך הוא מציג את השילוב הנדיר בין קלילות לחומר, שרק יינות פשוטים גדולים מסוגלים לו. החומצה אינה עומדת לצד היין, אלא מושכת אותו קדימה. הכול בהיר, קריר, מדויק ובכל זאת מעורר חשק לשתות. יין שכבר עכשיו מתפקד היטב, ובכל זאת יעמוד בקלות בכמה שנות מרתף. המונח של קלר עצמו, Zechwein, נשמע כאן כמעט מצחיק. אם זהו יין לשתייה יומיומית, גרמניה זקוקה לפחות יוקרה.
2019 מגלה בגרות ורוחב גדולים יותר, אך בשום אופן אינו עייף. הפרי פונה יותר לתפוח צהוב, לימון בשל, מעט דארג'ילינג, עשבי תיבול וגיר רטוב. היין מפעיל מעט יותר לחץ מזה של 2025, ונראה צפוף ובעל חומר רב יותר, בלי לאבד את הקו. לאחר מעט אוויר מגיעה אותה אחיזה שקלר מפורסם בה: לא טאנין, לא קשיחות, אלא מינרליות כמעט מישושית. 2019 הוא Von der Fels לשולחן. לדג, לעוף, למטבח אסייתי, וגם לצלי חזיר עם חזרת. הוא אינו דורש התמסרות. הוא דורש כוס גדולה.
2016 ניצב בחלל במתח רב יותר. אשכולית, עשבי תיבול, גיר, מעט פריחה לבנה, מעט מאוד תוספת של בשלות. הבציר מעולם לא הסתיר לגמרי את הקצוות שלו, ובדיוק זה מתאים ליין הזה. החומצה נוכחת, אך אינה חדה. היין מתוח, רזה, רציני יותר מ-2019, מקסים פחות מ-2025. מנגד, יש בו את האורך היבש שמתגלה רק לאחר הבליעה ומראה כמה יין באמת היה בכוס. Von der Fels לשותי ריזלינג, לא לרומנטיקנים של ריזלינג.
2013 לבסוף הוא המבט הבשל לאחור. תפוח צהוב, אגס, מעט מאוד דבש, אגוז, קשיו, ולצדם חומצה עדיין חיה. הפרי איבד את נעוריו, אך לא את צורתו. היין מראה עד כמה היטב Von der Fels יכול להתיישן, בלי לעבור לפוזה הגדולה של הריזלינג. בלי מופע פטרולי, בלי דרמת גיל. יותר ריזלינג גירי, שקט ומדויק, שכעת נעשה מתון, עם סיומת ארוכה.
לאחר ארבעה בצירים, הרושם חד-משמעי. קלר אינו צריך להצדיק את יינותיו הגדולים באמצעות Von der Fels. Von der Fels דווקא מטיל ספק במחירים הגדולים. לא מתוך מרדנות. אלא משום שהוא מראה עד כמה יין יכול להיות שלם, לפני שהשוק מתחיל להפוך אותו לחשוב.