(מנפרד קלימק / ביורן גרבנר)
אתמול אחר הצהריים אצל גרהרד קראכר באילמיץ היה רגע נפלא. לא פתטי, אלא מפוכח להפליא – ודווקא משום כך בעל עוצמה שקטה, מלא באנרגיה חיובית (שלה אנו זקוקים בדחיפות בזמנים כמו אלה).
גרהרד קראכר בן 44. בגיל 23 הוא קיבל לידיו את היקב לאחר מות אביו אלויס קראכר, אותו יינן יוצא דופן שמיפה מחדש את בורגנלנד בזירה הבינלאומית באמצעות יינות מתוקים, ועל כך זכה מ- רוברט פארקר מספר פעמים בציונים של 96 עד 100 נקודות. מורשת שאפשר גם להישבר תחת כובדה. קראכר הבן עשה את ההפך. הוא עצר, הקשיב; ועבד – תחילה יחד עם סבו ואמו, ובהמשך עם אשתו ההנזאית איבון קראכר, שאיתה הקים במקביל מסחר יין בינלאומי חשוב – על מבנה חדש. יינות מתוקים בראש, יינות לבנים ואדומים חדשים: גם עם שותפים, גם בחו״ל. לא שבר, אלא הרחבה. לא התרחקות מן המיתוס, אלא המשך אינטליגנטי שלו.
היין החשוב ביותר בביקור הזה נמזג, בהתאם לכך, ראשון לכוס: ה- Grande Cuvée 2005, אותו יין מתוק שפארקר העניק לו בזמנו 100 נקודות קסומות. גם כיום, שני עשורים מאוחר יותר, היין הזה אינו נראה מונומנטלי, אלא עסיסי-קטיפתי ומבוקר. צפיפות ללא כבדות, מתיקות ללא כבדות-תנועה, שלד פנימי של חומציות נמוכה ומליחות נמוכה, שנושא את היין בכובד הראוי במקום להציגו באופן בנאלי.
העובדה שקראכר מסוגל זה מכבר ליותר מיין מתוק מראה ה- Pinot Gris Reserve 2022. יבש, מהודק, מונחה בקור, עם אותה רצינות שגראובורגונדר כמעט שאינו מצליח להגיע אליה במרכז אירופה. ללא שומניות, ללא התחנפות, אלא מבנה, אורך, חומר. מעודן להפליא ושוב אותו גוון מלוח של זילאקן, שהקרקעות כאן מקבלות מן האגמים המלוחים הקטנים.
עקבית לא פחות היא ה- Cuvée K היבשה, מ-Welschriesling, Chardonnay ו-Scheurebe: יין שאינו מנסה למצוא חן בעיני כולם, אך מבחינה אינטלקטואלית משחק גם בקלף הפופוליסטי והכפרי – האחראית לכך היא ה-Scheurebe. רב-שכבתית, מלאת מתח, עם דינמיקה פנימית שמבהירה שכאן מישהו מבין יין כמלאכה מדויקת – לא כציטוט סגנוני. ובכל זאת לא עמוסה מדי – יין-שתייה טהור.
מלא התובנות במיוחד היה ה- Chardonnay St. Georg 2022 מרכס לייטה, שנוצר בשיתוף עם Aldo Sohm. סוהם, בן למוצא טירולי וסומלייה עילית בינלאומית, חי ועובד זה שנים בארצות הברית, ושם תרם תרומה משמעותית לביסוסו של היין האירופי מעבר לייחוסים פולקלוריסטיים. השרדונה הזה נושא בתוכו את נקודת המבט הכפולה הזו: דיוק בורגונדי, מתח גירי, בהירות אמריקאית בביטוי. יין ללא פוזה אזורית, אך עם מקור – ולכן אולי אחד היינות העכשוויים ביותר של הבית.
העובדה שקראכר אינו רואה במתוק חלק מוזיאלי מן העבר מראה ה- Eiswein Liliac & Kracher 2023 מרומניה. מוסקט אוטונל, מיידיש טראובה, טראמינר – מחשבה ארומטית, אך ביצוע מדויק. לא קוקטייל סוכר אקזוטי, אלא יין בעל סדר פנימי. וכך גם ה- Rosenmuskateller 2022, אותו זן שקראכרים "ייבאו" בזמנו מדרום טירול לבורגנלנד (ליתר דיוק: הבריחו אל תוך הארץ). כאן מתברר עד כמה המסורת היא לפעמים פשוט סכום של החלטות אמיצות.
בסוף אחר הצהריים עלה הסיפור שמחבר הכול: הטעימה האגדית של 1988 בלונדון. אלויס קראכר, שהיה עד אז בלתי מוכר לחלוטין, הציב את יינותיו לצד Château d’Yquem, היין המתוק המפורסם ביותר בעולם – וניצח. לא תעלול שיווקי, אלא אמונה. את הטעימה הזו, גרהרד קראכר ואני, נעלה מחדש השנה. עבור ה- WELT am SONNTAG. לא מתוך נוסטלגיה, אלא מתוך אקטואליות.
כי מה שקראכר מציג כיום הוא יותר מיקב בעל היסטוריה. זהו עסק שהבין שגדולה אינה טמונה בהיאחזות, אלא בהמשך החשיבה. ושיין מתוק – כשהוא עשוי נכון – אינו אנכרוניזם, אלא אבן בוחן לדיוק, לסבלנות וליושרה אינטלקטואלית בגידול יין.