ממרקגרפלרלאנד הבדני נדרשות בקושי חמש־עשרה דקות כדי להגיע לאלזס, בצדו הצרפתי של הריין. חמש־עשרה דקות שמרגישות כמו מסע קטן בזמן. בצדו הגרמני של נהר הגבול אנו פוגשים במקומות רבים מרתפים שנבנו זה עתה, אדריכלות מודרנית והשקעות הממחישות את ההצלחה הכלכלית של השנים האחרונות. ברגע שאנו חוצים את הנהר, התמונה משתנה. אלזס נראית מסורתית יותר, כפרית יותר, כמעט כאילו קפאה בזמן. בכרמים עדיין עובדים אותם פועלים צרפתים שהיו חלק מגידול הגפנים כאן במשך דורות. הם נוהגים בטרקטורים פשוטים, מדברים על קרקעות, גפנים ומזג האוויר בטבעיות מעוררת השתאות, ומבצעים את עבודתם בשילוב של גאווה ושלוות רוח שהפך לחלק מתרבות היין האלזסית. הרומנטיקה של פועלי האדמה נעלמה במידה רבה מהגדה הגרמנית של הריין. אפשר היה לחשוב שגידול היין האלזסי נקלע לפיגור ביחס לשכניו הגרמנים. אחרי כמה ביקורים ברור: ההפך הוא הנכון. האזורים שווים באיכותם, אך לאלזס יש שם גדול יותר ברחבי העולם.
דווקא אחוזות יין כמו Domaine Léon Boesch הביודינמית מראות שיינות גדולים לא חייבים להיווצר במרתפים מצוחצחים. המבנים פשוטים, טכנולוגיית המרתף אינה מרשימה במיוחד – ובכוונה אינה עומדת בחזית הטכנולוגיה. הבעלים מתייה בואש מדבר גרמנית היטב מאוד, דבר שאינו שכיח במיוחד אצל צרפתי, ומגלם את האמון המוחלט במלאכת המשפחה. הסילוונר שלו Pierres Rouges (€ 21,50) ניחן בדיוק בגדולה הלא־מתאמצת הזאת: תווים בשרניים, כרישה, אגוז מלך, נגיעה של ג'ינסנג, ליים וקליפת תפוז מובילים לסיומת צמחית וטעימה, עם פרי דומדמניות מפתיע וקטן בסוף הלגימה. גם המוסקט L’Amandier (€ 21,50), שתסס באופן ספונטני, מפתיע: ניחוחות אגוזים כהים, מלח, סמיכות ואלגנטיות שמזכירה לי לעיתים את הכפריות של כמה מיינות ואכאו. אלא שיינותיו של בואש עולים בערך שני שלישים פחות מבחינה כספית.
במרחק של קילומטרים ספורים בלבד מייצרת Domaine Hurst את יינותיה, המפרשים את אותו נוף בהצלחה דומה. הריזלינג Lieu-Dit Boland 2022 (€ 26,00) נפתח בתווים של נייר כתיבה טרי, קימל ונגיעה של פיח דפוס. לאחר מכן מעניקים לו עשבי תיבול, אפרסק לבן של כרם, תפוח ירוק ועישוניות עדינה אישיות ייחודית, החומקת מכל טיפוסיות זנית פשוטה. הריזלינג Grand Cru Brand 2022 (€ 32–34,00) נראה בתחילה סגור, נפתח במגע עם האוויר ומגלה את האגוזיות הכהה ואת העומק השקט שיינות ריזלינג גדולים חושפים לעיתים רק בסבלנות. מרשים במיוחד נותר הפינו גרי Brand 2022 (€ 26–28,00). מה שבמקומות אחרים גולש לעיתים באופן וולגרי אל פרי דרומי שופע, מנותב כאן באופן ממושמע ומדויק. אננס ומשמש פוגשים אדמה אדומה־אפורה לחה, פטריות, ליים וגיר. בהמשך מופיעים חבוש, נגיעה של אגס, צמר גפן מתוק ורוד ולבסוף שמץ של כורכום. יין בעל מתח יוצא דופן, עם פוטנציאל התיישנות המוערך בעשרים שנה.
דווקא השכנות המיידית הזאת הופכת את אזור הריין העליון לייחודי באירופה. שני נופי יין נמצאים במרחק של דקות ספורות זה מזה, ובכל זאת קשה לדמיין תרבויות שונות יותר זו מזו. הפרדות פוליטיות שנמשכו עשרות שנים הותירו באזורים אחרים בגבולות אירופה עקבות פחות משמעותיים בהרבה. בין אוסטריה לצ'כיה, להונגריה או לסלובניה, תרבויות גידול היין דומות עד היום באופן מעורר השתאות, למרות קווי הגבול ביניהן. כך גם בקוליו, המחולקת בין איטליה לסלובניה. בין מרקגרפלרלאנד לאלזס, לעומת זאת, שימר הריין שני עולמות יין שונים לחלוטין. דווקא משום כך כדאי לנסוע את המרחק הקצר מעבר לגבול. לא כדי לשפוט את ההבדלים, אלא כדי לחוות עד כמה מגוונות יכולות להיות דרכי היווצרותו של יין – ועד כמה מעט קובעים בסופו של דבר טכנולוגיית המרתף וגבולות המדינות את גדולת היינות.