(תורסטן קוגה / מערכת / צילום: Messe Karlsruhe / אנימציה: rumwayml)
איש בעולם לא חיכה לה. מלבד כמה אנשים בקרלסרוהה ובסביבה – תערוכת EUROVINO, שהסתיימה רק לאחרונה.
עוד יריד יין? בשוק שממילא מכיר יותר מועדים מאשר טיעונים טובים? במבט ראשון זה נשמע כמו אחד מאותם רעיונות שנולדים מטבלאות אקסל – ושעדיף היה שיישארו שם. אבל אז מגיעים לקרלסרוהה. לאולם. לאולם אחד בלבד. ומתחילים להבין שדווקא בכך טמונה הפואנטה. ושזה עומד להיות סיבוב טוב ונינוח.
EUROVINO הוא אולי יריד היין הראשון זה שנים שאינו רוצה להיות גדול יותר מכפי שהוא. כ-500 מציגים, בלי פנטזיות של עוצמה גלובלית ובלי סימון קדחתני של תוכניות האולמות. במקום זאת: סקירה ברורה. ריכוז – ושניים עד שלושה מפגשי המשך נעימים בערב. וגם – כמעט באופן מטריד – זמן. זמן לשיחות שנמשכות יותר משתי דקות. זמן ליינות שאינם נעלמים בזרם. זמן למפגשים שאינם מסתיימים בדוחק.
הולכים דרך האולם הזה ועד מהרה מבחינים: כאן לא מדובר בגודל, אלא בקרבה. יקב קטן מהפפאלץ, כמה צעדים הלאה בית מסחר בורגונדי, אחר כך שוב המוזל, אלזס, איטליה. אירופה, מרוכזת בטווח הליכה. לא דילוג בין יבשות, אלא מיקוד מכוון. מעולה!
העובדה שדווקא קרלסרוהה מעניקה ליריד הזה בית היא כמעט חתרנית. לא מטרופולין, לא זוהר, לא התרוממות מלאכותית. בתמורה – קרבה לבאדן, לפפאלץ, לאלזס ולווירטמברג – ולייננים שיכולים להגיע בלי טירוף לוגיסטי. בלי מחירי מלונות שמזכירים שערי מניות. בלי יריד שמעניש את אורחיו כלכלית.
הכול מאורגן על ידי Messe Karlsruhe, ונראה כמו חלופה למנגנון הירידים המנופח של השנים האחרונות: קטן יותר, אירופי יותר, מבוקר יותר. כמעט שאפשר לומר – הגיוני. מילה שבעולם היין נחשבה זמן רב לעלבון.
ומה זה? מה יש שם בכוס?
הרבה יותר תוכן ממה שאפשר היה לצפות. היינות המבעבעים, למשל, מראים עד כמה האיכות התפזרה בינתיים על פני מרחב רחב. קרמנט ד'אלזס של Arthur Metz – רענן, פרחוני, עם משיכה מינרלית – אני שותה כמעט עד תום במהירות מסוכנת. Nyetimber, ה״שמפניה״ הפרימיום מאנגליה, מוכיח שוב שלשמפניה כבר אין עוד מונופול על הסמכות לפרש את עולם היינות המבעבעים הגדולים.
גם גרמניה מצטרפת, ושוב ברצינות מעוררת השתאות. Nik Weis ו-Bassermann-Jordan מביאים יינות מבעבעים שאינם נתפסים עוד כתוצר לוואי. ״Cuvée Clara״ של Nik Weis (כ-22 אירו): מדויק, מודרני, עם בדיוק אותו איזון שקהל צעיר יותר מחפש, בלי להקל עליו יתר על המידה.
ואז מגיעים אותם רגעים שבשבילם בעצם נוסעים לירידים – אבל שלעתים קרובות כבר לא זוכים לחוות: תגליות!
טִים תֶזֶן מהמוזל, למשל. כמעט איש אינו מכיר אותו, אבל היינות עומדים שם בטבעיות כזו שהיא מעוררת תמיהה. גפנים ותיקות, קווים נקיים, מחירים שנראים כמעט כמו טעות – האם הכול באמת חייב להיות זול כל כך? למרבה הצער כן, משום שהצרכנים הגרמנים אינם מוכנים לשלם יותר על יינות מכרמים תלולים מאשר על יינות מאזורים מישוריים שנבצרו במכונה.
או Gut Hermannsberg, שם הריזלינג ״7 Terroirs״ מראה ש״כניסה״ היא כיום מושג יחסי. מבנה, תיבול, עומק – וכל זאת בלי הכובד שבעבר היה צריך להשלים איתו תמורתם.
צרפת מספקת כצפוי ביצועים חזקים. אבל גם כאן בלי דרמה גדולה. Louis Latour, Chartron et Trébuchet, Magnien – מוצקים, נוכחים, נגישים. ואלזס, שוב, כמנצחת השקטה: Emile Beyer, דמטר, Pfersigberg Grand Cru – יין מלא בכל הגדוּלה שמייחסים לו.
EUROVINO אינו במה גדולה. ודווקא זה האס שלו בפוקר הירידים.
זהו יריד לאנשים שבאמת עובדים עם יין – או רוצים לשתות אותו ברצינות. לא המון מתנדנד בחיפוש אחר הבקבוק הפתוח הבא.
במקום זאת: ריכוז. ומידה – מעלה שאבדה.