(המערכת וחומרי סוכנויות)
ורנר נקל, יליד 1953, הלך לעולמו. עם מותו מאבד עמק האהר דמות מכוננת, וגרמניה מאבדת יינן שכמעט יותר מכל אדם אחר סימל את הרנסנס של הפינו נואר. נקל השתייך לדור שבשנות ה־80 שחרר את היין האדום הגרמני מחוסר המשמעות המתוק והעניק לו מעמד בינלאומי.
כאשר ורנר נקל קיבל לידיו ב־1982 את יקב הוריו הקטן בדרנאו, הוא קיבל החלטה שנראתה כמעט פרובוקטיבית בסצנת היין של אותה תקופה: הוא התמקד ללא פשרות בפינו נואר יבש ובסגנון שהושפע מהפינו נוארים הטובים ביותר מבורגון, אך לא התכחש לאופיו של האהר. הוא התנסה כבר בשלב מוקדם גם ביישון בעץ חדש, צעד נועז באותם ימים, ובכך גיבש סגנון שהפך במהרה לסימן ההיכר שלו: עוצמתי, צלול, בעל מינרליות אלגנטית, ותמיד מושתת על קרקעות הצפחה הכחולה של מולדתו.
בשנות ה־90 הפך היקב שלו לאחד מיקבי היין האדום המובילים בגרמניה. יינותיו של נקל זכו בפרסים רבים, מצאו את דרכם לתפריטים של מסעדות עילית בינלאומיות, ותרמו תרומה מכרעת לכך שהאהר נחשב כיום, למרות אסון השיטפון, לאחד מאזורי הפינו הגדולים בעולם. העובדה שהעמק הצר, שבו כ־560 הקטר בלבד של כרמים, נהנה ממעמד בינלאומי, היא גם במידה רבה засл של ורנר נקל.
אסון השיטפון בעמק האהר ביולי 2021 העמיד את מפעל חייו בפני מבחן חסר תקדים. בתוך שעות נהרסו המרתפים, היבולים והתשתיות. גם נקל עצמו ומשפחתו ניצלו בקושי מסחף המים. אך לא היה מקום למחשבות על ויתור: בתמיכת כלל ענף היין הגרמני החל השיקום המייגע. סמל לתקופה זו היו מה שכונו Lost Barrels – חביות שנסחפו בשיטפונות, חולצו מאוחר יותר, ועברו ויניפיקציה כחלק מהבציר החדש. הן סיפרו על הרס, אך גם על נחישות.
בשנים האחרונות העביר נקל בהדרגה את האחריות לבנותיו, מייקה ודורטה. כיום הן מנהלות את היקב בדור החמישי, באופן עצמאי מבחינה מסחרית ואנולוגית, ולא רק שימרו את סגנון אביהן, אלא גם פיתחו אותו. יקב מאייר־נקל זוכה כיום להכרה בינלאומית, ויינותיו נחשבים אמת מידה לפינו נואר גרמני – מדויקים, בעלי פוטנציאל התיישנות ארוך וייחודיים.
ורנר נקל לא היה אדם קולני, אך היה אדם בעל עמדה ברורה. הוא הראה שליין אדום גרמני יכול להיות ברמה עולמית, אם מאמינים ללא פשרות באיכות. הוא שילב מסורת עם האומץ להתנסות, ומותיר אחריו עולם יין שהיה נראה אחרת ללא הדחף שהעניק לו.
עם מותו, בעיצומו של המשבר הקשה ביותר בתולדות היין האדום זה עשרות שנים, מסתיים פרק מכונן בהיסטוריה של היין הגרמני. אך פועלו נותר חי – בכרמי האהר, בבקבוקים הנושאים את שמו, ובעשייתן של בנותיו, הממשיכות את מורשתו.