(מערכת)
גידול הגפנים נתפס במשך זמן רב כמערכת שפועלת מתוך עצמה, מתוך הטבע. גפן, קרקע, אקלים – כך טוען הסיפור הקלאסי, לא צריך יותר מזה. כל דבר אחר נחשב להפרעה. או לאמצעי תיקון, שניסו להשאירו בלתי נראה ככל האפשר. הסיפור הזה עדיין מחזיק מעמד גם כיום, בין היתר משום שהוא נשמע טוב במיוחד בגידול יין טבעי. הוא משתלב היטב, הוא נמכר היטב. והוא נתון ללחץ הולך וגובר. יחד איתו נתונים ללחץ גם חומרי הגנת הצומח ה״ירוקים״ המקובלים.
הפרויקט Grape4vine של אוניברסיטת מילאנו מראה עד כמה המציאות כבר התרחקה מכך. בין המובילים נמצאים הביולוגית המולקולרית Vittoria Catara והמדען החקלאי Giovanni Perazzolli, בתמיכת קונסורציום של מוסדות מחקר ושותפים תעשייתיים, ובהם מרכז המחקר האיטלקי CREA וכן כמה חברות ביוטכנולוגיה ויקבים.
הגישה מפוכחת ורדיקלית כאחד. מה שנוצר עד כה כפסולת בגידול הגפנים – גפת, גזם גפנים, שאריות עיבוד – אינו מושלך עוד, אלא הופך לנקודת מוצא של היגיון ייצור חדש. מחומרים שאריתיים אלה מופקות מה שמכונות מולקולות dsRNA מולקולות אלה מתערבות באופן ממוקד בתהליכים הגנטיים של גורמי מחלות. הן ״מכבות״ גנים מסוימים הנחוצים להתפשטותם של פטריות ושל פתוגנים אחרים. חולי סרטן ואנשים המתעניינים במחקר מכירים את התהליך הזה. ו-Grape4vine הוא תוצר לוואי של חקר הסרטן – עד כמה שזה עשוי להישמע אבסורדי.
המטרה ברורה: פחות חומרי הגנת צומח קלאסיים, פחות התערבויות כימיות, יותר דיוק. בענף שבו יש צורך לטפל בגפנים עד עשרים פעמים בעונה, בהתאם לאזור, מדובר בהבטחה בעלת משקל. וזהו חלק מרעיון גדול יותר שהפרויקט מקדם במפורש: המעבר ל כלכלה מעגלית בגידול הגפנים. שום דבר לא אמור ללכת לאיבוד, הכול אמור להיות מנוצל.
זה נשמע כמו קדמה. וזה אכן כך.
בה בעת, המושג טבעיות משתנה. ההתערבות כבר אינה מיושמת באופן גלוי על הצמח, אלא מתרחשת ברמה המולקולרית. לא החומר עצמו עומד עוד במוקד, אלא השפעתו בתוך התהליכים הביולוגיים. הכרם הופך למקום של בקרה החומקת מן התפיסה המיידית. בדיוק הדבר הזה, הגישה הטכנולוגית, ייתקל בחוסר אמון בייצור יין טבעי המאוהב בטבע, משום שכאן מתחיל לצוץ המושג המאיים ״הנדסה גנטית״.
אולם המדענים המעורבים מדגישים שלא מדובר בהנדסה גנטית קלאסית. לא משנים גנים, ולא מבצעים שינוי קבוע באורגניזמים. מולקולות ה-dsRNA פועלות באופן זמני, מתפרקות ואינן מותירות עקבות קבועים בחומר הגנטי של הגפן. זהו ההבדל המכריע – ובה בעת הנקודה שבה מתחיל הדיון.
שהרי השאלה אינה רק מה אפשרי מבחינה טכנית. אלא גם מה מתקבל על הדעת.
בהצהרות ראשונות מצד הענף מצטיירת תמונה מפוצלת. כמה משקים גדולים יותר וקואופרטיבים רואים בשיטות כאלה התפתחות הכרחית. שינויי האקלים, הלחץ מצד מחלות, דרישות רגולטוריות – כל אלה מאלצים את גידול הגפנים למצוא פתרונות חדשים. שיטות מדויקות וממוקדות יותר נראות כאן כצעד הגיוני.
אחרים מביעים ספקות. במיוחד נציגים של יקבים ביו-דינמיים ושל יקבים הפועלים באופן מסורתי שואלים אם התערבות כזו עדיין עולה בקנה אחד עם תפיסת העבודה שלהם. לא מתוך עוינות לטכנולוגיה, אלא מתוך הבנה אחרת של התערבות ושל תהליך. כאשר גידול הגפנים מתחיל לשלוט ברמה הגנטית, הגבול של מה שמבינים כ״עבודה עם הטבע״ משתנה.
גם מצד הצרכנים התמונה עדיין פתוחה. השוק מגיב ברגישות למונחים המזוהים עם ביוטכנולוגיה. בה בעת גובר הלחץ לייצר באופן בר-קיימא יותר. פחות חומרי ריסוס, פחות עומס, יותר יעילות – אלה ציפיות שאי אפשר להתעלם מהן. Grape4vine ניצב בדיוק במתח הזה. בין חדשנות טכנולוגית לבין האופן שבו התרבות מגדירה את עצמה. בין הרצון לצמצם התערבויות לבין הכנסת התערבויות חדשות ומורכבות יותר.
עבור היין משמעות הדבר היא שינוי שקט אך עמוק. הנרטיב של מוצר שלא השתנה, הנוצר אך ורק מן הקרקע ומהאקלים, הולך ונוסף לו ידע המגיע ממעבדות. לא כתחליף, אלא כהרחבה. אולם הרחבה זו משנה את נקודת המבט. גידול הגפנים אינו נעשה בשל כך פחות תובעני. להפך. הוא נעשה מורכב יותר. והוא דורש צורה חדשה של סיווג והבנה. כזו שאינה ממהרת לשפוט, אלא מבינה מה מתרחש כאן. שהרי השאלה אינה אם גידול הגפנים משתנה. הוא כבר השתנה מזמן.
השאלה היא כיצד אנחנו מדברים על כך.