(מערכת, רויטרס)
יש סיפורים שנשמעים כל כך בלתי סבירים, שבעצם צריך היה להמציא אותם – אלמלא המציאות היא שמספקת לנו אותם. האחרון שבהם הוא: דווקא יינות גרונר ולטלינר מקמפטל סייעו לערער את מדיניות המכסים של דונלד טראמפ.
כפי שנכתב היום בעיתון האוסטרי Standard היה זה דווקא יבואן אמריקאי קטן ששיבש את המשחק הפוליטי הגדול. ויקטור שוורץ, סוחר בניו יורק, רוכש בין היתר גרונר ולטלינר באוסטריה התחתית. החברה שלו, Vos Selections, הייתה התובעת הראשונה בהליך נגד דונלד טראמפ. המטרה: לבטל את מכסי היבוא החדשים שטראמפ ביקש להטיל על האירופים.
העובדה שהתובע מחזיק דווקא ולטלינר בתיק המוצרים שלו אינה נטולת אירוניה. גודפריד שטיינשדן, כורם מאנגרברון, אמר ל Standard: „לא ידעתי בכלל שזה היה ויקטור. אבל בעצם זה מתאים לו.“משפט שנשמע כמו משיכת כתפיים – ובכל זאת טמון בו כל ההומור של הסיפור הזה: אדם אחד, יין אחד, תביעה נגד המשטר החזק בעולם; ובהתחלה, בהצלחה.
אין לזלזל בהיקף הדברים. טראמפ שקל בשלב מסוים מכסי עונשין של עד 200 אחוזים. כפי שנכתב ב Standard מכסים כאלה היו, עבור היצוא, "הסוף". במקום זאת נקבעו 15 אחוזים – גרוע מספיק, אבל נסבל. שטיינשדן שלח מבעוד מועד, בחוכמה, חלק גדול מהכמות השנתית שלו מעבר לאוקיינוס האטלנטי. את המכסים חילקו ביניהם היצואנים והיבואנים. עם זאת, עבור סוחרים קטנים כמו שוורץ זה קשה יותר, אומר שוורץ. ובדיוק משום כך הוא תבע.
וניצח. תחילה בבית משפט פדרלי בארצות הברית, ולאחר מכן בבית משפט לערעורים. התיק נמצא כעת בבית המשפט העליון. אך כבר עכשיו, כותב ה Standard, "פסק הדין עשוי להיות בעל השלכות מרחיקות לכת – גם עבור אוסטריה."
לפתע האיש הזה מניו יורק, שמייבא גרונר ולטלינר, הוא דמות בפוליטיקה העולמית. "שוורץ הוא בינתיים כמעט סלבריטי", נכתב ב Standard. הוא עובר מראיון לראיון, וכבר התארח בפודקאסט של הניו יורק טיימס.
וכאן מגיעה הפואנטה: לא היו אלה הבתים הגדולים בבורדו או בבורגונדי, לא ברוני השמפניה ולא הלובאים האיטלקיים, שהעמידו את טראמפ במקומו. היה זה סוחר עם לב לאוסטריה. סוחר שידע שגרונר ולטלינר בארצות הברית כבר אינו רק נישה, אלא צורך. בלי ולטלינר אין התאמה למאכלי ים, אין יין לבן קליל למטבח הקיצי, ואין חלופה לשרדונה.
אפשר לומר: המכסים של טראמפ נכשלו – לפי שעה, ולמרבה הצער בוודאי לא באופן סופי – מול המציאות של יין שהוא כנראה אפילו אינו מסוגל לאיית.
וזהו לקח. יין אינו רק הנאה, לעיתים הוא גם פוליטיקה. הוא אינו מספר רק סיפורים על טרואר ואקלים, אלא כותב פרקים בדברי ימיהן של מלחמות הסחר. העובדה שאוסטריה הורשתה לשחק בהם תפקיד ראשי קטן אינה בזכות העוצמה הגדולה של וינה או בריסל, אלא בזכות אדם אחד בניו יורק – ובזכות זן ענבים שרק לפני דור נלעג כבדיחה פרובינציאלית.
אך כיום גרונר ולטלינר הוא סחורת יצוא, בקבוק פולחן, וכפי שניתן לראות, גם כלי פוליטי. כפי שנכתב ב Standard ארצות הברית מהווה כיום 8.5 אחוזים ממחזורי היצוא האוסטריים – והם ממשיכים לצמוח, בעוד שווקים אחרים עומדים במקום.
זה לא צירוף מקרים. זוהי המהפכה השקטה של זן ענבים. ואולי זה בדיוק מה שעלינו לחגוג לרגע: שכוס ולטלינר יכולה להפגין יותר כוח מהטירדות של טראמפ בטוויטר. לפי שעה. ולמרבה הצער, כנראה רק לזמן קצר.