(מנפרד קלימק / צילום: אובה שיפר מאת אנדראס דורסט)
זה מתחיל במספר. 98. שחור על גבי לבן, מתחת ליין שכמותו עדיין לא היה באוסטריה: 98 נקודות פארקר ל-Blaufränkisch „Ried Spitzerberg – Obere Spitzer“. ההערכה הגבוהה ביותר שהוענקה אי-פעם ל-Blaufränkisch אוסטרי. מי שקורא את המספר רק כהוקרה, מפספס משהו מכריע: זהו קו פרשת מים. והוא נוגע בזן שמכיר שתי דרכים, שני קולות — דורותיאה (דורלי) מור במזרח ואובה שיפר בדרום — במודרניות העכשווית. מובן שישנם מלכים נוספים של Blaufränkisch: וליך (100 נקודות סאקלינג), וכטר-ויזלר, קולוונץ, טרייבאומר ורבים אחרים. אך מור ושיפר, שני אנשים שונים בתכלית, העניקו בשנת 2025 לזן המרכז-מזרח-אירופי ערך שניתן להשוותו לפינו גדולים. ובכל זאת, דרכיהם לא יכולות להיות שונות יותר.
מור מעולם לא ייצרה יין למען נקודות והוקרות. היא פעלה למען רעיון: Blaufränkisch כתשובה שקטה, עמוקה ומינרלית באלגנטיות רבה לעולם של יינות אדומים, שהולך לאיבוד לעיתים קרובות מדי בתוך הפרי והשומן. דורות של חובבי יין אדום מכירים זאת, אך במשך זמן רב היה Blaufränkisch אצלם הערת שוליים, אתר שולי, סגנון שולי. דורלי מור חיה ועובדת בספיצרברג, טרואר שאינו מיתוס: דל, חשוף לרוחות, מתסכל מבחינת יבול, אך מדויק בביטויו. כאן היא מצאה את מה שרבים מתעלמים ממנו: קרקעות שאינן נותנות דבר במתנה ולכן אינן יכולות להסתיר דבר. היא מתסיסה באופן ספונטני, דורכת על הענבים ברגליה, ומבקבקת באיחור. היינות שלה לעולם אינם נראים עשויים, הם מתרחשים. Blaufränkisch, אומרת מור, אינו זקוק למסכה. וה Obere Spitzer הוא ההוכחה: יין שאינו מכסה, אינו מסווה, אלא מראה עד כמה Blaufränkisch יכול להתרומם כאשר נותנים לו את כל מה שהוא זקוק לו מבחינת עומק. ושום דבר שמייפה אותו.
ואז ישנו אובה שיפר — כורם שסיפורו מספר אף הוא על מחויבות עצמית רדיקלית, אך במנגינה שונה לחלוטין. שיפר היה בעבר מלצר וסומלייה בווינה ב Steirereck, אחת מכתובות הגסטרונומיה החשובות באירופה, לפני שהחליט ללכת בדרכו שלו. בשנת 1990 הקים את היקב שלו בדרום בורגנלנד, בוולגרסדורף שעל אייזנברג המפורסם, אותה גבעה אדומה שקרקעותיה העשירות בברזל ובצפחה כופות יותר צליל מאשר נוחות. מאז הוא מייצר Blaufränkisch, אך לא Blaufränkisch במובן המקובל. הוא הביא לעולם היין האדום האוסטרי עיקרון: „פחות זה יותר“ — בכרם ובמרתף. הוא גירש את החביות הקטנות לטובת חביות עץ אלון גדולות, החל מוקדם בתסיסות ספונטניות ונמנע מסינון או מהצללה. מה שנותר הוא פתיחות רדיקלית אל הענב, אל האתר, אל הזן עצמו. היינות האלה אינם רוצים למצוא חן, הם רוצים לספר — והם עושים זאת בטוהר שנראה קר מבחוץ ושזור עמוק מבפנים — כותב אחד מסוחריו הנאמנים.
ה-Blaufränkisch של שיפר שונים מהמצופה; הם מתגרים מבלי להסתתר. מבקרים מתארים אותם כ מדויקים אנליטית, עם חומציות רעננה ופיקנטית וטאנין עדין, סגנון שמזכיר יותר פינו נואר עילי מאשר יינות אדומים מסורתיים מבורגנלנד. יינות הכרם של Reihburgוה Blaufränkisch Lutzmannsburg V.V. זכו לדירוגים בינלאומיים מעולים — עד 96 נקודות ויותר, והם נחשבים לאמת המידה ל-Blaufränkisch מאייזנברג בעולם.
כאשר מציבים את מור ושיפר זה לצד זו, מתגלה דפוס: שני קצוות שנפגשים באמצע. מור מראה לנו מה Blaufränkisch יכול להיות, כאשר משמיטים כל דבר מיותר: עומק, מינרליות, קלילות למרות המורכבות. שיפר מראה לנו מה Blaufränkisch רשאי להיות, כאשר נותנים לו מרחב: מבנה, בהירות, דיוק מבלי להיעלם. שניהם נשענים על הזן עצמו — לא על אופנה, לא על טכנולוגיה, אלא על מה שהענב למד במשך עשרות שנים בקרקעות שלהם, ומה שהוא מעניק.
ובכל זאת, הם נבדלים זה מזה בנקודה מכרעת: מור היא כיום חלק משיח בינלאומי העוסק ב חדש שבמעודנות. שיפר הוא חלק משיח המחפש את ה חדש שבבהירות . שני המודלים הללו מסמנים צעד איכותי באבולוציה של Blaufränkisch: לא רק לחשוב בגדול יותר, אלא להיות מדויק ועצמאי יותר.
ההתפתחות הזאת אינה מקרית. היא תוצאה של עשור שבו אוסטריה הגדירה מחדש את מקומה ביקום היין האדום — וזאת בלי להתעקם, בלי לחזור על דוגמות ישנות, אלא באמצעות אמון בזן ותפיסתו כמות שהוא. מור ושיפר אינם רק שמות, אלא ציוני דרך. הם מסמנים רגע שבו Blaufränkisch — שבמשך זמן רב הוערך כיין שני, יין שולי, יין נחות — הגיע למעשה לרלוונטיות אירופית משל עצמו: כיין אדום מדויק, חי ובעל מעמד בינלאומי רציני.
אולי זו היומרה הכפולה הזאת — החתירה לעומק ו־ ולבהירות — שמסבירה מדוע דווקא עכשיו עומדות שתי פרשנויות כה שונות של Blaufränkisch ברמה הגבוהה ביותר. אין זה מקרה שהיין של מור, בעל 98 הנקודות, ואמות המידה הקלאסיות של שיפר מאייזנברג מוזכרים באותה נשימה. הם אינם פשרה. הם ביטוי של זן, שכורמיו למדו להציג את מלוא רוחבו — ובאופן שאינו ניתן לטעות בו, הן מבחינה סגנונית והן מבחינה גאוגרפית.