אנחנו זוכרים זמנים – ולא עבר זמן רב מאז – שבהם היין היה נושא מובן מאליו בשיח הציבורי. לעיתונים היו מדורי יין, מגזינים עסקו בכורמים, באזורים, בבצירים ובחידושים. הם דנו בנקודות של פארקר, ביין טבעי, בבריקה, באופן הנכון להתייחס לשרדונה ובשאלה אם מלבק יכול אי פעם להיות טוב כמו בורדו גדול. לפעמים נכתבו גם שטויות. אבל לפחות כתבו. כיום תעשיית היין עוסקת בעיקר במשבר שלה. הצריכה יורדת, המרתפים מלאים, הצעירים מתעניינים לכאורה רק בקוקטיילים ובמשקאות נטולי אלכוהול – והתקשורת מדווחת על יין בעיקר כאשר סטטיסטיקה כלשהי שוב מבשרת על קצו המתקרב. או כאשר ארגון בריאות מסביר שכבר הלגימה הראשונה היא צעד לעבר בית הקברות. התעשייה מגיבה לכך בניירות עמדה ובדרישה לתקשורת טובה יותר – או שאינה מגיבה כלל. זה דומה בערך לכך שבבניין העולה באש יכנסו תחילה ועדת עבודה לשיפור האסטרטגיה של מי הכיבוי.
אנחנו ב-WINEPARTY חשבנו על משהו אחר. אנחנו מחזירים את היין לשולחן. פשוטו כמשמעו. מעתה כל מסעדן, כל כורם, כל חנות יין, כל איגוד יין וכל סוחר יין יכולים לעצב פלייסמטים משלהם מתוך הכתבות שלנו. בחינם. עם השם והלוגו שלהם. כקובץ PDF מוכן לדפוס, שאפשר להדפיס במדפסת רגילה או לייצר בכמות גדולה יותר באופן מקצועי. לשם כך פיתחנו מחולל ייעודי. בוחרים כמה סיפורי WINEPARTY שרוצים, מחליטים על אחד משלושה עיצובים, מוסיפים לוגו לפי הצורך ובוחרים את גודל הנייר. A4 עובד. עם זאת, אנחנו ממליצים על A3. כי ליין צריך להיות מקום. וגם לטקסט טוב. התוצאה היא משטח שולחן שמונח במקום שבו אנשים אמורים ממילא לעסוק ביין: במסעדה, בפונדק, בבר יין, בחנות יין, בטעימה או אצל הכורם עצמו.
ההבדל המכריע לעומת אמצעי הפרסום המקובלים: על הפלייסמטים שלנו יש באמת משהו לקרוא. אין בהם טענות מעורפלות על רגעי הנאה ייחודיים. אין צילומי זוהר שבהם כורם מביט בכובד ראש אל המרחק. אין שלוש פסקאות על כך שיין הוא תשוקה. את זה אנחנו כבר יודעים. אנחנו מספקים סיפורים – עיתונות אמיתית. על אנשים שמייצרים יין. על אזורי יין מפורסמים ועלומים. על זני ענבים שאיש כבר אינו מכיר. על תולדות היין, על ההווה שלו, על בעיותיו ועל האבסורדים המזדמנים שלו. על בקבוקים גדולים ועל עסקים קטנים. על כל מה שהופך את היין למעניין ברגע שמפסיקים להתייחס אליו אך ורק כסחורה.
ועכשיו דמיינו סיטואציה שגרתית לחלוטין. ארבעה אנשים יושבים במסעדה. התפריטים כבר נאספו, היין הוזמן, והאוכל עדיין מתעכב. אחד מהם קורא בפלייסמט שלו סיפור על כורם שמעולם לא שמע עליו. שכנתו קוראת משהו על משבר גידול הגפנים. השלישי מגלה טקסט על בציר יוצא דופן. לפתע מדברים על יין. לא על גבולות האלכוהול, על שאריות אלכוהול או על השאלה אם הכוס השנייה עדיין מוצדקת מבחינה בריאותית. אלא על יין!
זה אולי נשמע בנאלי. אבל בדיוק כאן טמון הרעיון. זה נעשה מעניין במיוחד כאשר מסעדן מדפיס פלייסמטים שונים ומפזר אותם על השולחנות. אז מונחים זה לצד זה סיפורים שונים. אפשר להשוות ביניהם, לדבר עליהם, לחלוק עליהם ולהקריא זה לזה משהו. כך מסעדה אינה הופכת לחדר סמינרים. היא נשארת מסעדה. אבל האורחים מקבלים סיבה נוספת, נינוחה מאוד ולעולם אינה מטיפה, לעסוק במה שנמצא בכוסות שלהם.
הכלי מיועד גם לכורמים. מי שעורך טעימה יכול להוסיף לפלייסמטים את הלוגו שלו ולהניח אותם במקום. מי שמפעיל Buschenschank, Straußwirtschaft או מסעדה משלו יכול להשתמש בהם שם. איגודי יין יכולים להציג את אזור המוצא שלהם באירועים. סוחרי יין גדולים ויקבים יכולים לממן את ייצורם של משטחי שולחן כאלה עבור בתי עסק בתחום ההסעדה ולהופיע כספונסרים עם הלוגו שלהם. זו פרסומת, ללא ספק. אבל פרסומת שגם האורח מפיק ממנה תועלת. המסעדן מקבל תוכן מערכתי חינמי לשולחנות שלו. הכורם או סוחר היין מקבל אפשרות נוספת להיות נוכח ונראה. WINEPARTY מגיעה לאנשים שאולי מעולם לא ביקרו באתר שלנו. והאורח מקבל חומר קריאה שבמקרה הטוב מעניין יותר מהשיחה בשולחן הסמוך. כולם מרוויחים. צירוף נדיר בכלכלת היין הנוכחית. קשה לדמיין מצב של win-win גדול יותר.
עם זאת, מאחורי זה עומד רעיון גדול יותר. ליין יש בעיה של נוכחות ציבורית. ובעיה כזו אי אפשר לפתור באמצעות עבודת יחסי ציבור טובה יותר בלבד. אמצעי התקשורת הקלאסיים מקדישים לנושא פחות ופחות תשומת לב. מדורי היין המעטים שנותרו מגיעים לעיתים קרובות לאנשים שכבר מתעניינים בכך ממילא. שאר האוכלוסייה שומעת על היין בעיקר את הבעיות שלו. מי שרוצה להגיע לקוראים חדשים, למתעניינים חדשים ובהמשך גם לשותי יין חדשים, חייב למצוא דרכים אחרות. אנחנו מאמינים שההסעדה היא אחד המקומות החשובים ביותר לכך. כאן היין אינו נדון באופן מופשט. כאן הוא מונח על השולחן. כאן אפשר להריח אותו, לטעום אותו, להשוות אותו לאוכל ולדבר עליו עם אנשים אחרים. כאן אין צורך בהסבר מורכב מדוע כדאי למישהו להתעניין ביין. הכוס כבר ניצבת מולו. ובדיוק לשם אנחנו רוצים להגיע עם הסיפורים שלנו.
אנחנו כבר מזמן לא חושבים רק על אוסטריה, גרמניה ושווייץ. במשך שבועיים יש ל-WINEPARTY יותר קוראים בינלאומיים מאשר קוראים מהמרחב דובר הגרמנית. עבור מגזין יין שהיה במקור דובר גרמנית, זו התפתחות יוצאת דופן. והיא משנה את האופן שבו אנחנו מביטים על עבודתנו. אחרי הכול, היין הוא נכס תרבות בינלאומי. הבעיות של הנוכחות הציבורית שלו אינן מסתיימות בגבול האוסטרי. הן מעסיקות כורמים בצרפת לא פחות מאשר באיטליה, בספרד, ביוון, בארצות הברית או בדרום אפריקה. בכל מקום יש מסעדות, חנויות יין וטעימות. בכל מקום אנשים יושבים ליד שולחנות. ובכל מקום סיפור טוב יכול לעורר עניין ביין שאחרת איש לא היה מזמין. לכן מחולל הפלייסמטים שלנו מיועד גם לקהל הבינלאומי. אפשר להתאים את הממשק מבחינה לשונית. העיקרון פועל ללא תלות בשאלה אם המארח נמצא בווינה, בבורדו, בניו יורק או בקייפטאון. בוחרים שלושה או ארבעה מאמרים. קובעים את העיצוב. מוסיפים לוגו משלכם. בוחרים A3. מורידים PDF. מדפיסים. מוכן. אם רוצים – ואנחנו ממליצים על כך – אפשר להחליף את הפלייסמטים באופן קבוע. הרי הסיפורים ב-WINEPARTY אינם הולכים ואוזלים. ומסעדה שמפתיעה את אורחיה שוב ושוב בטקסטים חדשים יצרה סיבה נוספת לכך שאנשים ישמחו לחזור אליה.
כמובן, פיסת נייר מודפסת לא תפתור את המשבר של גידול הגפנים הבינלאומי. אנחנו עיתונאים, לא מחוללי ניסים. ואנחנו יודעים שאנשים לא בהכרח ישתו יותר יין רק מפני שקראו עליו משהו. אבל קודם כול הם צריכים שוב להעלות על דעתם להתעניין ביין. זו הנקודה. תעשייה שמתלוננת שאיש אינו מדבר עליה עוד צריכה לנצל כל הזדמנות לפתוח בעצמה בשיחה. להַסעדה יש לשם כך דבר שחסר יותר ויותר לתקשורת: קשר ישיר עם אנשים שרוצים ליהנות ברגע זה. אנחנו מעמידים את הסיפורים לרשותכם. בחינם. המסעדנים, הכורמים, האיגודים והסוחרים מעמידים את השולחנות לרשותכם. והאורחים מחליטים בעצמם אם לקרוא, לדון או פשוט להניח עליהם את הצלחת. גם זה מותר. עם זאת, היינו מעדיפים שלאחר הקריאה הם יזמינו עוד כוס יין.
כי אם היין נעלם מן העיתונים, עליו לחזור לשם שבו הוא שייך: אל בין האנשים. ועל השולחן.
כאן תוכלו למצוא את מחולל הפלייסמטים החינמי של WINEPARTY: https://wineparty.wine/tischauflage/