(מנפרד קלימק, מערכת העיתון)
1. יותר בקבוקים קלי־משקל. יותר מכלים משומשים.
הייננים ברחבי העולם העמידו פנים זמן רב מדי כאילו הזכוכית היא ניטרלית וחסרת חשיבות. היא לא. משקל הוא CO₂, יוקרה היא פליטות. מי שעדיין מאמין שבקבוקים כבדים מעידים על איכות, לא חישב ולא הקשיב. 2026 צריכה להיות השנה שבה בקבוקים קלי־משקל ומכלים לשימוש חוזר כבר לא יצטרכו הסברים. הם אינם ויתור וגם לא הורדת דרגה. יין לא זקוק להפגנת כוח.
2. חדר, מטבח – יותר קבינט.
יינות קבינט: לא כנוסטלגיה, אלא כעתיד. קבינט פירושו: פחות אלכוהול, יותר זרימה בשתייה, יותר דיוק. ובעיקר: פרופיל טעמים שמתאים לדור שאינו מכיר יין ואולי ירצה לגלות אותו. 7.5 עד 9 אחוזי אלכוהול אינם חולשה. הם הצעה.
3. להיפטר מלוגאנה.
או לכל הפחות: להוציא אותה מהרוטציה הקבועה. לוגאנה הפכה למסך השלכה לכל מה שנוח. יין לבן שמספר מעט, מלבד על אגוזיות, פלסטיק צהוב והתמדתו של אותו דבר תמיד. זו לא הכפשה, אלא עייפות גרידא. יש יינות מרגשים יותר שעולים אותו דבר.
4. תבוסה בבחירות עבור ויקטור אורבן באפריל.
לא מתוך תשוקה פוליטית קיימת, אלא מתוך הכרח תרבותי־ייני. הונגריה היא אחת ממדינות היין המרתקות בעולם. טוקאי, שומלו, סקסארד, אגר, וילאני – לכל אלה יש חשיבות בינלאומית. אך הרעש הפוליטי מחריש את היינות. 2026 יכולה להיות השנה שבה היין ההונגרי ידבר שוב יותר על עצמו. וגם השנה שבה על המעורבות המדינתית של פידז ביקבים להגיע לסיומה.
5. מחירי יינות עילית אדומים כמו ב־1999.
משבר היין האדום אמיתי. אך הוא גם תיקון. אולי בדיוק זה נחוץ: מחירים שחוזרים לעמוד ביחס ראוי. יינות גדולים רשאים להיות יקרים. אך הם אינם חייבים להיות כאלה כדי להיות גדולים. 2026 יכולה להיות השנה שבה בורדו, ברולו או ברונלו משמעותיים וגדולים יהיו שוב במחיר בר־השגה גם עבור מעמד הביניים.
6. יותר מגוון של זנים – למרות פחות צרכנים.
פרדוקס? רק במבט ראשון. דווקא משום שפחות אנשים שותים יין, הוא זקוק ליותר סיפורים. יותר זני ענבים, יותר זהויות אזוריות, יותר חריגה מהקאנון העולמי. צפיפות זנים אינה בעיה. חדגוניות כן.
7. יותר ניסויים ביינות יבשים וקלי־משקל מאוד (5–7%).
לא כתחליף, אלא כהשלמה. היינות האלה אינם פשרות, אלא תשובות. להרגלי אכילה משתנים, למקצבי יום אחרים, ליחס שונה לאלכוהול. הם דורשים מיומנות. ואומץ.
8. להפסיק את החיפוש אחר „היין נטול האלכוהול שטעים״.
זה אינו קִדמה, אלא נסיגה. בלי התערבויות טכנולוגיות מסיביות, אי־אפשר לממש את הרעיון הזה. ועם התערבויות כאלה, היין מאבד את מה שמייחד אותו. מי שרוצה לשתות ללא אלכוהול, שיעשה זאת – אבל בבקשה לא על חשבון היושרה של גידול הגפנים.
9. להציל את הכרמים לפני שייעלמו.
בשנת 2026 הפסקת עיבוד שטחי גפנים תהיה נושא מרכזי. הגיונית מבחינה כלכלית, הרת אסון מבחינה נופית. לא כל מדרון ניתן להחלפה. חלקם הם זיכרון, אחרים הם זהות. אם עוקרים, אז בבקשה לא במקומות שבהם הנוף הוא יותר משטח ייצור.
10. אינטרנציונל של גידול הגפנים.
לא כאיגוד, אלא כתנועה. פלטפורמה שמדברת על מחירים, מדיניות אלכוהול, חקלאות והנאה. שמתערבת כשמדברים על יין רק כעל בעיה. הנאה אינה זירה צדדית. היא רלוונטית מבחינה תרבותית, חברתית ופוליטית.