כמה שינוי אייקון יכול לשאת?
כאשר ה״ווינמייקר״ המוביל הוא אוטוריטה, הירושה שלו ביקב הופכת גם לשאלה כיצד עליו להמשיך אחריו. אייקון הייננות של אופוס ואן, מייקל סילאצ׳י, יוצא לגמלאות ב-2027. גרהרד רטר הצטרף מטעם Wineparty לבציר האחרון שלו.
The Wineparty
The Wineparty
המחיר מלהיט
חמלה במשבר היין. הכורמים במשבר היין אינם רשאים לצפות לכך. במקום זאת, בפורומים של כלי תקשורת בורגניים ועד ליברליים-שמאליים אנו קוראים פה אחד את ההאשמה: משבר מוצדק בגלל יינות יקרים מדי.
יין זה אאוט. אז מה?
משבר היין הזה, שבא בעקבות שיגעון היין חסר התקדים של 40 השנים האחרונות, לא יחלוף סתם כך. אך נראה שאיש אינו מזהה את ממדי הירידה, ואינו רוצה לעצור אותה.
משמאל לריין
מרקגרפלרלנד ואלזס נמצאים במרחק מגוחך של קילומטרים ספורים בלבד זה מזה. ובכל זאת, תרבות ייצור היין משני עברי הגבול שונה לחלוטין. ביקרנו אצל שני כורמים.
הכרם המכושף
כרם בבוליביה, שניטע דווקא בידי השליטים הקולוניאליים הספרדים ששלטו באכזריות. כיום גדלים שם, בגידול גפנים יוצא דופן בקרבתו לטבע, זנים שמעולם לא שמענו עליהם. הגיע הזמן לגלות את המקום הזה.
אוגוסט הוא ספטמבר החדש.
שינוי האקלים מעשה ידי אדם שנוי במחלוקת — בעיקר בקרב תומכיה של מפלגה פרלמנטרית מסוימת. אבל הכורמים יודעים: יבול הענבים מדבר בקול רם על קיומו. גרהרד רטר על השינוי בחודשי הבציר, שהגיע כדי להישאר
לעולם היין חסרה תוכנית ליום שאחרי
(ד״ר מקסימיליאן שֶטְקִי / מנפרד קלימק / מערכת / צילום: מנפרד קלימק) עולם היין כבר הבין שהוא נתון במשבר. מה שהוא עדיין לא הבין: גם משברים חולפים. עם זאת, לאחר מכן לא חוזרים באופן אוטומטי בדיוק למקום שבו היינו קודם. אם ההתפתחות הנוכחית אכן תגרום ל־30 או 40 אחוזים מהקראו את המאמר המלא…
המופע האחרון של התמונות: שתלו זנים לבנים עתיקים.
(קלוד אוגוסט / צילום: מאסה) בפיימונטה יש די והותר יינות מפורסמים וזני ענבים מפורסמים: בארולו, ברברסקו, נביולו – שמות גדולים, מחירים גדולים, מרתפים גדולים כקטנים וקהל לקוחות בינלאומי שלמד במשך עשרות שנים שמאזור זה מגיעים כמה מיינות האדומים החשובים ביותר באירופה. בדיוק שם מתרחש כעת דבר שעשוי להיות מכריע לעתיד קראו את המאמר המלא…
יינות חופשה, גרסה מחודשת (3). היין הבלתי אפשרי שהפך שוב לאפשרי: למברוסקו
(ליאו קוורדה / צילום: מנפרד קלימק) בכל פעם שהזמן מאפשר זאת, ולפעמים גם פשוט כשכל מה שקורה לי בווינה מעצבן אותי, אני עולה על מטוס וטס לקפריסין. לפגוש חברים, לשבת במרפסת, לחיות כמה ימים אחרת, ובמזוודה נמצאים כמעט תמיד כמה בקבוקי יין. לא ש־זה קראו את המאמר המלא…
יינות חופשה, גרסה מחודשת. רצינה: פיוס מאוחר
(גרהרד ציגלר / צילום: ארכיון היסטורי) ערב במרפסת בלרנקה. ליאו מוזג משהו אדום, היין מבעבע קלות, מריח נקי, רענן ומפתה למדי; אני מהמר על איטליה, ובכך לפחות לא טועה לגמרי, אך בכל השאר כן. לאחר כמה ניסיונות כושלים ליאו מחייך וחושף: למברוסקו. זה מבלבל אותי יותר מכפי ש־זה קראו את המאמר המלא…